דילמה
שגרת החיים לוכדת את האדם במצב סטטי ,מצב של קיפאון ,מצב של רובוטיות מבחינה פיזית
האדם לעולם אינו מפסיק לחשוב ולשאוף משום שזו תכליתו ,חיפוש אחר משמעות והגשמה ,בכל אדם נושאים אלו מובנים בתוך נשמתו ובתת המודע שלו.
שאלות נשאלות ולא תמיד ישנה תשובה חד משמעית או מיידית, הזמן עובר ,
יום ועוד יום ,שבוע וחודש ,שנה
והנה האדם מגיע לגילו המופלג ונשאר ללא תשובות
התשובות לשאלות לא התקבלו מסיבות רבות ,פחד ,אגו ,אמונה טפילה ,כאב
חייו של האדם ללא התשובות הן כקוביית קרח קפואה הצוברת בתוכה שאלות רבות
מי אני ?, למה נוצרתי ?, מה משמעות כל החיים הללו ?, מה קורה אח"כ ?, מה תפקידי כאן ?, חיים רק פעם אחת?
כדי להגיע לתשובות עליו למוסס את הקרח, לשבור שגרה, לשנות הרגלים על ידי אש הרצון, החזון ולכן מדליק גפרור קטן המסמל את תחילת דרכו
חושש מתגובות החברה ,לכן מדליק גפרור קטן, "שלא יעשה הרבה אור"
אש הגפרור מצליחה למוסס את הקרח וטיפות המים מטפטפות על האש הקטנה ומכבות אותה .
האדם לא הצליח למוסס את הקרח ולהגיע לתשובה הנשגבת וכאן נוצרת הדילמה
האם להבעיר אש גדולה יותר ?, האם להמשיך ולנסות למרות הקשיים ? , כמה חשוב לו לאדם לקבל תשובות לשאלותיו ? האם כדאי כל המאמץ ?
דילמה בכל אדם צריך לעשות חושבים ולמצוא לה פתרון ,התשובה טמונה בתוך קוביית הקרח.
אני נדרש לקחת החלטה וישנן שתי דרכים להתמודד עם התוצאה ובידי היכולת, הבחירה החופשית,
לקבוע באיזו דרך אבחר:
כאשר אני עומד ומסתכל מהצד, לא מתערב בתהליכים ללקיחת ההחלטות ונותן לגורמים חיצוניים להחליט בשבילי,אני מרגיש מובל
כצאן לטבח.
כאשר אני מתערב בתהליכים ללקיחת ההחלטות , ומאמין כי דרכי נכונה ומובילה אותי להצלחה, אני לוקח אחריות ,אני מתקדם לקו הסיום
כאצן לבטח.
אלדר ביידר
